יולי 2013

בתום החקירות כולן

 

הן הגילוי של המקום הזה, המדברי במאפייניו, המבודד, והן חשיפת ממצאיו בוראים 'יש' מ'יש'. בתפיסתנו את העולם הוא תמיד פרוש לפנינו, פרוץ לרוחנו – בקלות התעופה ומהירות ההקלקה יש לנו גישה לכל מקום, גם אם הוא "אינו מכאן", גם אם אלו מרחבים מדומיינים, תמיד הם רחבי יריעה ורווים במידע. גיאוגרף בשם יי-פו טאון ציין ש-"כשחלל מוכר לנו דיו, הוא נהיה מקום." (Yi-Fu Taun, Space and Place: The Perspective of Experience, 1976). האם ניתן לעשות השלכה בכיוון ההפוך?

 

במובנים מסויימים מהירות האינטרנט גבוהה ממהירות האור. המיפוי המוחלט של מאדים, של הירח, הנגישות שלהם בGoogle Earth הופכת אותם למקומות אמיתיים, לנספחים לגיטימיים של העולם הזה, על נופיו, מתקניו המשונים ומבני הארכיטקטורה שעליו. כך בהדרגה, עם התקדמות הטכנולוגיה, ובסמוך למדע ולמדע הבדיוני – ההבחנה בין המקומות נהיית קשה יותר ויותר לפענוח. עושר אסוציאציות מבלבל את החושים והחיישנים.

"הצורות המטמורפיות הן הפלא הגדול. לא היער הסבוך, הצמחי, אלא היער הסלעי, המינרלי [...] זהו אפקט המונומנטליות, הגיאומטריה והארכיטקטורה במקום שדבר לא נהגה ולא נחשב." (בודריאר, "אמריקה", 1986). מה בא קודם- הנוף הבתולי, המזוקק, או הארכיטקטורה האניגמטית שנשתלה עליו? הבריקדות על ההר, המתקן המוסתר, מגדל המים ביער, הם כולם מרמזים על סיפור מורכב יותר, על מנגנוני שליטה נסתרים, מאיימים. עקבות פוטנציאל ההרס נוכחים. אפשרות דיסאוטופית מתגלמת בעבודות כבבואה של העולם הזה בעידן אחר, ובמקביל- בשום מקום בכלל. כאתרים )locations( עלוּמים ללא תכלית.

 

קלות הניווט במרחב, השיטוט האינטרנטי, כל אלה מאפשרים ליקוט פיסות מן העולם ותפירה שלהם לכדי הנפשת משמעויות ורעיונות – רדי מייד מולחם לרדי מייד, צילום פורמליסטי לצד מצלמת אינטרנט ופסקול הלקוח מ-YouTube, טקסט מסווג לשעבר הניתן להורדה בחינם למי שדורש וחפץ בו, לצד אובייקט מבריק ממאה אחרת. האלמנטים בעבודה משמשים כ"ממצאים" בהיררכיות דומות ומשתנות, ותומכים בקו מחשבה דידקטי-פיקטיבי, המעוניין לקרוא תיגר על הפמנלוגיה של מאפייני העולם המוכר. זהו ניסיון לייצר ז'אנר אחר, היברידי, המאגד בתוכו פוטנציאל התבוננות חדש על היקום בכללותו, בעת הזו.

 

 

מיתר מורן